בעיה
- רינהת
- Apr 3, 2017
- 2 min read

חזרתי ומאוד רוצה להישאר. רציתי לצאת לחגוג, לחפש היכן ואיך עושים זאת, גם בגיל השלישי וקרסתי(לא קשור לגיל).
מסתבר שבעיות לא נעלמות כשמודיעים להן שהן לא רצויות יותר. הן מגיעות, לפעמים מחוזקות יותר ומצליחות להכניע.
כך קרה לי הפעם. שוב הבעיה הגיעה בראש מורם, לא כזו שצפה ועולה מדי פעם, שלומדים לחיות איתה כי יש מים תחתיה, אלא כזו שחומר בערה תחתיה. היא הופיעה בקטן, ראיתי את הגפרור ולא ניגשתי לכבות ואז כדור אש - הבעיה התלקחה ושרפה אותי.

אחרי כל כך הרבה שנים זיהיתי את השלבים וידעתי לאיזה ממדים היא יכולה להתנפח. הבעיה גדלה, מתפתחת ודוחקת אותי מהמרחב ששייך לי. מרגישה איך הגוף שלי, מזהה את העתיד לבוא, מנסה להתמלא באוויר, אבל היא חוסמת - אין אוויר והגוף נחלש. בתת מודע המחשבות מתחילות להטריד ולא מניחות: 'בשביל מה? היא לא תלך, עובדה שלא יכולת לה כל השנים, גם הפעם לא תצליחי. את לבד מולה, אין לך תמיכה כי כולם חושבים שאת מאוד חזקה ואין צורך להחלץ לעזרתך.' הגרוע מכל זו הידיעה שגם אם אתגבר שוב, היא תחזור אם לא אעמוד על המשמר. היא הרי מכירה את כל הפרצות - החולשות שלי. רציתי להתעלם, אבל היא חזרה והשתלטה על המרחב שלי. חשבתי אם לא אגיב מיד אולי לא תצמח. אבל גופי הפך לישות בפני עצמה ותחושת הפחד, האימה והחרדה הכריעו והתפרקתי.
במשך למעלה מחודש, נידבק אלי כל חיידק שעבר בסביבה ואני חיבקתי אותו, הזנתי אותו ודאגתי שלא יעזוב. הרי להתמודד עם בעיות פיזיות הרבה יותר קל.

יום אחד, כמו בסיפורים של פעם, הצלחתי להתיישב מול המחשב. כל גופי כואב, מעונה והעייפות מאיימת להכריע, נכנסתי לפינטרסט - המקום שעושה לי טוב בעיניים(גם דלקת עניים אימצתי) וגיליתי שישי עולם ומלאו מאחורי מה שאני עושה במשך שנים בכדי לברוח מהמחשבות. קוראים לזה 'מיקס מדיה' ואני לא ידעתי...
מאז בכל יום הצלחתי לשבת עוד קצת ולראות סרטונים ותמונות. אני עושה הליכה קצרה, כל יום עוד כמה צעדים בחוף הים, לא מוותרת. נלחמת בגוף שלי ששואל בשביל מה להתגבר, הבעיה תחזור. אני מנסה לחשוב שאולי אם אעשה את מה שאני באמת אוהבת, כתיבה ויצירה, הבעיה לא תוכל לנו יותר. אולי אם אתמלא באנרגיה של יצירה, אנרגיה חיובית תחזק שוב את גופי ונשמתי תוכל להעז ולהתריע מיד כשהבעיה מתקרבת.

מחוף הים לקחתי קצת חול בצנצנת, על החול הנחתי נר. על צנצנת אחת הדבקתי רשת מחבל ועל השנייה פתגמים ומדבקות. סרט בצוואר לשתיהן עבור צבע וזו התוצאה כשהנרות דולקים.

"הזמן מרפא הכל. אבל מה אם הזמן הוא הכאב עצמו?"
Comments