תוהו ובוהו
- רינהת
- Jan 29, 2018
- 1 min read
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", תחם את המרחב.
את השמים, אי שם למעלה, מעל לראש, שיהיה לאן להסתכל, לשאוף, לנסות להבין ולבדוק מה יש שם, הכל פתוח.
את הארץ עליה מונחות רגלינו, פה הכל ברור, יש חומר.
רגליים על הקרקע והראש בעננים.
"והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".
כמה טוב שיש צבעים ומילים.
בכל פעם מחדש, תוהו ובוהו ותהום שבטוחה שהפעם תיפול לתוכה, תצעד לתוך החושך שמעליה. תהום שלעולם תישאר חשוכה, בלתי מובנת, לא יודעת מה עומקה, רוחבה, האם יש קרקעית שתעצור את הנפילה, או חלל אין סופי.
פוחדת לזוז, תקועה במקומה, יודעת שמסביב תוהו ובוהו. לא יודעת היכן התהום, עדיין לא רוצה ליפול לתוכה.
"ויהי אור" אמר והיא מחליטה בכל זאת, לפקוח את עיניה, לחפש את אלומת האור. אולי תצליח ולו במעט, לראות "את - האור כי טוב", לעשות סדר בתוהו ובוהו שלה.
התוהו ובוהו ישאר, היא יודעת, רק ישנה צורה וצבע מדי פעם.
אולי תצליח גם היא לדעת להבדיל "בין האור ובין החושך", תבחין בנגיעות של אור.
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". משימות קטנות, לעבור יום אחד ואולי אחריו עוד יום.
התוהו ובוהו הזה הוא שלה, היא בחרה בצבעים ובצורות.
Comments